החלטה בתיק רע"א 3709/03
|
רע"א בית המשפט העליון בירושלים |
3709-03
4.8.2003 |
|
בפני : דליה דורנר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מוחמד אחמד נג'ם עו"ד יואל גולדברג |
: החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ |
| החלטה | |
המשיבה, חברה ממשלתית מוגבלת במניות, מנהלת כיום את נכסי רשות הפיתוח בעכו העתיקה, וביניהם חלקה 8 בגוש 18009 (להלן: החלקה). בשנת 1954, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, שניהל החלקה באותה תקופה, השכיר חלק מהחלקה, שכלל אדמה חקלאית וצריף (להלן: הנכס), לאביו של המבקש, שזכה למעמד של דייר מוגן בצריף. הורי המבקש גרו בצריף - יחד עם ילדיהם - עד לפטירתם, ולאחר מכן המשיכו המבקש ובני משפחתו - אשתו וילדיו - להתגורר בצריף לבדם.
המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקש ועיזבון אמו לבית-משפט השלום בחיפה, בגדרה ביקשה שינתן צו לפינוי המשפחה. לטענתה, המבקש והאב ביצעו עבודות בניה בלתי חוקיות בנכס, במשך שנים, וזאת חרף צווי ההפסקה המנהליים והשיפוטיים שהוצאו, וחרף דחיית עתירתם לבג"צ בעניין. בנוסף, טענה היא כי המבקש עשה שימוש מסחרי בנכס, וזאת בניגוד לתנאי השכירות. עוד ביקשה היא שיחויב המבקש בדמי שימוש ראויים למבנים החדשים שנבנו על החלקה. בתשובה טען המבקש כי אכן נעשתה בניה אך זאת רק בתוך המבנה, ובהסכמת המשיבה. עוד טען הוא שלא היה שימוש מסחרי במושכר וכי אין עליו לשלם דמי שכירות נוספים.
בית-משפט השלום, על-בסיס חומר הראיות שבפניו, קבע כי בהסכם השכירות משנת 1954 נאסר על השוכר לעשות שינוי במושכר, אך בפועל בוצעו שינוי מהותיים בו, אף לאחרונה, ומתנהל שם עסק אירוח, הפועל באופן קבוע ומתמשך, וזאת בניגוד לרצונה ודעתה של המשיבה. בנוסף, הפסיק המבקש לשלם דמי שכירות. על-כן, קיבל בית-משפט השלום את תביעת המשיבה והורה למשפחה לפנות את המבנים, ולשלם למשיבה דמי שכירות בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972.
המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי, שם חזרו הצדדים על טענותיהם, תוך שהוסיף המבקש וטען כי הבניה נעשתה כבר קודם שנות ה-60 ואושרה בפסק-דין קודם של בית-המשפט המחוזי (להלן: פסק-הדין המוקדם), וממילא חלה התיישנות על התביעה בגינה; ולחלופין, ביקש כי יינתן לו סעד מן הצדק למניעת פינויו. בית-המשפט המחוזי (השופטים בלהה גילאור, יצחק דר ואילן שיף), לאחר ששב ובחן את חומר הראיות, דחה את הערעור בקובעו כי אכן בוצעו הפרות, המצדיקות פינוי המבקש ומשפחתו והשוללות מתן סעד מן הצדק, אף לאחר פסק-הדין המוקדם ובתוך תקופת ההתיישנות.
מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוען המבקש כנגד ממצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי בדבר הגדלת המבנה על-ידי המבקש ובדבר השימוש המסחרי שהוא עושה בו, וכן כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לתת לו סעד מן הצדק.
דין הבקשה להידחות - שכן, כל-כולה נסמכת על עניינים שבעובדה שממילא אינן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.
הבקשה נדחית איפוא. משכך, הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.
ניתנה היום, ו' באב תשס"ג (4.8.03).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|